אם לא ניבהל מחלקים שונים שיש בתוכנו,

נעשה איתן הכרות וניתן ביטוי לכולן,

נוכל לקבל את עצמנו באהבה רבה,

להתרחב ולהגשים מטרות,לחוש סיפוק

ןלראות את העולם האנושי כמיפגש מרתק עם

הרבה דמויות. ובעיקר לזהות את הקול שלנו

אנחנו נכנסים עכשיו לעולם התאטרון הפנימי שלנו,עולם עם שחקנים שהולידו אותנו,וכאלה שאנחנו יצרנו בדרך כלל בשביל לגדול. שימו לעצמכם במה עם תפאורה וכל אחד מכם מוזמן להעלות את הדמויות שלו על הבמה.

אפרת נתקלה בבקר בשכן שלה שתפס את החניה שלה.היא מייד התמלאה בכעס וחוסר שקט(מישהו אחר יכול היה להרגיש פחות כעס...),                 זה הפך בשנייה להיות דרמה,דרמה שהחזירה את אפרת לילדה שתמיד סבלה מזה שלקחו לה את המקום שלה במשפחה.

עד שהשכן לא הזיז את האוטו שלו היא לא היתה רגועה.

אפרת מאד מצליחה בעבודה שלה,היא אסרטיבית ומתועלת מאד,לכאן נכנסת דמות נוספת שלה,היא אחראית,לא מאבדת שליטה, היא מוכיחה כל הזמן כמה שהיא שווה. גם הדמות הזאת נבנתנה מהילדות שלה. אפרת רצתה כל כך שאבא שלה יהיה גאה בה,הוא העריץ את אחותה יותר, זאת שתפסה את מקומה. כאן נולדה עוד דמות.חזקה,נוקשה יותר,מצליחה מרשימה.

אפרת גם מאד אוהבת לרקוד ולבטא את עצמה, היא מחוברת לעצמה שם, אבל את החלק הזה היא לא תביא למשפחת הילדות שלה.

הדמות הזאת נמצאת בחלק מהחיים שלה. במחוזות אחרים.



לאפרת יש גם הרבה פחדים היא לא מצליחה להיות מחויבת לבן הזוג שלה.

שם מאד קשה לה,הדרמה שהופיע במיפגש בחניה נמצאת גם בקשר עם בן הזוג שלה.

היא לא מותרת על המקום שלה נעשית תלותית,לא בטוחה....

ויש עוד דמויות היא רעה לפעמים,קנאית, נהנתנית....

בעצם אפרת מוצאת את עצמה עם כמה דמויות וכמה תסריטים ומרגישה מפוצלת או מחולקת.

הדבר הזה טבעי לחלוטין וחשוב בעיקר לא להיבהל. הדמויות האלה נוכחות כי הן באמת חלקים שלנו וקשורים לסיפור שלנו, הבעיה היא שהם לא באינטגרציה אחד עם השני.

אני עצמי מכירה את המסע הזה שהרבה פעמים קטע את הזרימה של החיים שלי.

רציתי כל כך לרקוד וגם להביא את הכוחות שלי כל הזמן ולשחרר את הדרמה שהיתה בחניה או הדרמה שאני פוגשת במחויבות לקשר.

הדרך לא היתה פשוטה אך נתתי לדרמה מקום, נתתי לפצע לפצוע ודרך טיפול ובעיקר מתוך החיים והרצון הגדול לצמוח ולתקן קרו דברים חדשים.

בעיקר הייתי זקוקה לעירסול ולהכלה ושיראו אותי.